<h1>כד הקמח לרבינו בחיי ערך תפילין</h1>
<h2>דף ו.</h2>
וכן דעת רז"ל שהשכינה דבקה בישראל צריכה לפעולה, והיא מצות התפילין, כי מצות התפילין אות היא שהשכינה דבקה עמנו ושהיא מקפת כל הקצוות. וכדי שתהיה הדעת הזאת רשומה בלבבות נצטוינו לעשות בזה פעולה שתהיה זכרון לאותותיו ולמופתיו אשר הגדיל לעשו עמנו, ושנניח אותו זכרון בשני איברים מיוחדים שהם שרשי המחשבה ועיקרי כל הפעולות, והם הלב והמוח, ושיהיו רצועות התפילין מקיפות את הראש ולכך נקראו התפילין 'טוטפות', שהוא לשון פאר ותכשיט, מלשון החכמים שאמרו, ולא בטוטפת, שהוא לשון פאר, פרק במה אשה יוצאה, כי הוא תכשיט שהאשה מתקשטת ומתפארת בו. וזה להורות שאנו עם מקבלי התורה מתפארים בשכינה שבה תפארתנו, כענין שכתוב כי תפארת עזמו אתה, והשכינה גם כן מתפארת בנו, כענין שכתוב ישראל אשר בך אתפאר. וכדי להודיע על גודל הפלגת הדבקות הוצרכו חכמי האמת לומר שהקב"ה מניח תפילין, ילמדו דעת את העם כי כשם שאנו עמו וצאן מרעיתו מתפארים בו בסיפור יחודו ונפלאותיו ומופתיו שעשה עמנו במצרים, כן הוא ית' מתפאר בנו ומספר ייחודנו שאנחנו גוי אחד בארץ מיוחד לחלקו, והוא שדרשו רז"ל בפרק קמא דברכות, בתפילין דמארי עלמא מה כתיב בהו, ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ומקשי שם, ומי משתבח הקב"ה בשבחייהו דישראל, אין, דכתיב את ה' האמרת היום, וה' האמירך היום, א"ל הקב"ה לישראל, בני אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד, אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. נמצאת למד: כי כונת התפילין בנו גם בהקב"ה הכל ענין אחד ורמז אחד, כי בנו הם אות על ייחודו, ובהקב"ה הם אות על יחודנו שהוא יתברך מתאחד עמנו, גם באשר אנחנו עמו וצאן מרעיתו. ואם כן פעולת התפילין כדי לאמת הדעת ההיא, שהשכינה דבקה בישראל. ולכך תמצא שיש במצות התפילין רמז לשכינה, והוא השי"ן שאמרו עליה חכמי האמת, שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני.
ותפילין של ראש ארבעה בתים, ממה שכתוב ולטטפת בין עיניך, והוא חסר שני ווי"ן, ודרשו רז"ל, 'טט' בכתפי שתים, 'פת' באפריקי שתים. אע"פ שתפילין של יד בית אחד, ותפילין של ראש ארבעה בתים אין כתוב בזה אלא מה שיש בזה, שהרי בכל אחת ואחת כתיב ארבע פרשיות, והן: קדש לי כל בכור, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע, והם פרשיות מורות על החדוש, וההשגחה, והיחוד, ואהבת השכינה ודבקותה עם ישראל. וכן מצינו בתפילין של הקב"ה שהוא משל על הדבקות הזאת שיש בהן ארבע פרשיות שכן אמרו בברכות, ומי כעמך ישראל, אשריך ישראל, בחד ביתא, ומי גוי גדול בחד ביתא. או הנסה אלהים, בחד ביתא. ולתתך עליון, בחד ביתא. וכלהו כתיב באדרעי, וארבע פרשיות אלו מורות על אהבת הקב"ה לישראל. משפט התפילין שיהיו בהן רצועות, על שם שנאמר בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה, ושיהיו הרצועות שחורות תלויות מלמעלה למטה לפניו, משום שנאמר קוצותיו תלתלים שחורות כעורב, וקבלו רז"ל, רצועות שחורות הלכה למשה מסיני.
אע"פ שתפילין של יד בית אחד, ותפילין של ראש ארבעה בתים אין כתוב בזה אלא מה שיש בזה, שהרי בכל אחת ואחת כתיב ארבע פרשיות, והן: קדש לי כל בכור, והיה כי יביאך, שמע, והיה אם שמוע, והם פרשיות מורות על החדוש, וההשגחה, והיחוד, ואהבת השכינה ודבקותה עם ישראל. וכן מצינו בתפילין של הקב"ה שהוא משל על הדבקות הזאת שיש בהן ארבע פרשיות שכן אמרו בברכות: ומי כעמך ישראל, אשריך ישראל, בחד ביתא, ומי גוי גדול בחד ביתא. או הנסה אלהים, בחד ביתא. ולתתך עליון, בחד ביתא. וכלהו כתיב באדרעי, וארבע פרשיות אלו מורות על אהבת הקב"ה לישראל.
<h2>דף י.</h2>
אמרה תורה הנח תפילין בראש, הנח תפילין ביד, מה להלן בגבהו של ראש אף כאן בגבהו של יד. עוד אמרו, לך לאות, במקום לך לאות, כלומר [במקום] עליון שיהיה לך לאות, והוא עליון הזרוע, וזהו כנגד הלב, וכן בתפילין של ראש במקום שמוחו של תינוק רופס, שהרי שני איברים הללו הם משכן הנפש החכמה. ואמרו בברכות תבא הנפש שהיא בגבהה של גוף, ותשבח להקב"ה שהוא גבוה על כל העולם.
<h2>דף יד:</h2>
חיוב המצוה הזאת גדול, שהיא שקולה כנגד כל המצות שבתורה, ויש בזה רמז, שיש בתפילין שי"ן של ג' ראשין ושי"ן של ד' ראשין שהם במספרים ת"ר, ושתיהן מלה אחת שקורין אותה 'שש', הרי תר"ו, ושבעה ראשין שלהן הרי תרי"ג. ודרשו רז"ל בברכות פרק היה קורא: אמר עולא כל הקורא קריאת שמע בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו, והוא כנוי להקב"ה שהוא כאלו מעיד עליו שלא צוהו מצוה זו מעולם, או יהיה 'בעצמו', ממש, שאינו מקיים מה שמוציא מפיו. א"ר יוחנן כאלו הקריב עולה בלא מנחה, זבח בלא נסכים. א"ר יוחנן הרוצה לקבל עליו עול מלכות שמים שלימה יפנה ויטול ידיו ויניח תפילין ויקרא קריאת שמע ויתפלל וזו היא מלכות שמים שלימה. וא"ר יוחנן כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפילין וקורא קריאת שמע ומתפלל מעלה עליו הכתוב כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן, שנאמר: ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה', וביאור זה: כי העושה דברים הללו ממשיך אליו המדות כעין המקריב קרבן.
<h2>דף כג.</h2>
יש מתרשלין במצות תפילין שאינן זהירין בהנחתן, מפני שחושבין שהתפילין צריכין קדושה וטהרה יותר מדאי, ואין לאל ידם להתקדש ולהטהר כל כך שיהיו ראוים להניחם, והנה הם טועים במחשבה זו וחוטאים חטא גדול שלא בכונה אלא בתמימות לב, שהרי מצינו ספר תורה מקודש וחמור יותר מן התפילין, וכל אחד ואחד מישראל עולה וקורא בתורה, וראוי הוא לכך, ואין אדם מישראל נמנע מזה מפני קדושת ספר תורה. ואם בספר תורה כך, אין צריך לומר בתפילין שיש בהן ארבע פרשיות של תורה בלבד, כי כיון שהוא נזהר ממה שהזהירו רבותינו ז"ל: שלא יישן בהם, ולא יפיח בהן, ולא יכנס בהן לבית הכסא, וכן יזהר שלא יניחם כשיש לו חולי מעים, די לו בכך ועשה בזה הזהירות הראוי.
<h2>דף ל:</h2>
ביאור שכרן, והוא שהמניח תפילין בטוח הוא שלא יחטא, שכן דרשו רז"ל, רבי אלעזר בן יעקב אומר כל מי שיש לו תפילין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו מוחזק הוא שלא יחטא, שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק. וראינו מקצת חכמים מחכמי התלמוד שהיו מתפארין בעצמם בהנחת תפילין, והוא שמצינו רב ששת שהיה מגדוליהם שהיה אומר, תיתי לי דקיימתי מצות תפילין. וכן קצת מהם שהיו שמחים שמחה גדולה באותו יום שהיו מניחין בו תפילין, והוא שאמרו, ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא חזייה דהוה קא בדח טובא אמר ליה לא סבר לה מר בכל עצב יהיה מותר, אמר ליה אנא תפילי מנחנא. וכן קצת מהם שהיו מתפללים להקב"ה שיהא חלקם לחיי העולם הבא עם אותן שמניחין תפילין, הוא שאמרו, אמר רבי יוסי יהא חלקי עם קושרי תפילין ומתעטפין בציצית וקורין קריאת שמע ביראה. ועוד אמרו, כל הרגיל בתפילין מאריך ימים, שנאמר ה' עליהם יחיו ולכל בהן חיי רוחי ותחלימני והחייני.
